<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קפ"ד</h1>
<h2>דף סא.</h2>
אשר נמסר אתו בהר סיני תכלית אלה גבורות לדוד באחרית גבורותיו. בפר' בהר סיני כת' [ויקרא כ"ה], יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפח' תשו', ושונה דבריו בסו' הפרש', בשנת היובל הזא' תשובו איש אל אחוזתו ולא אמ' אל משפחתו כמו למעלה. ויש לתמוה על הלש' דנקט בשנת היובל הזאת, וכי שנת היובל היתה כשעמדו על הר סיני, וי"ל דקאי איובלו של הק', שהוא חמשי' פעמי' חמשי' כדמוכ' בפ' חלק. וזה לש' המלאך שהגיד לרבינ' אלעז' מוורמייזא, ושנת גאולי באה [ישעיה ס"ג], הא לך רמזי הגאולה ואע"פ שגאלי כתי' חסר, יש אם למקרא, ויש לפרשו כאילו כת' גאולי מלא ויו, ועולה נ', וכת' כי יום נקם בלבי יום קץ, ושנת גאולי, שהיא שנת יובל של הק', היתה גאולה ראשונה של מצרים, כשחילקו את הארץ בתכלית החלוקה שבאו לכלל ירושה וישיבה, היא היתה שנת נ' כמניין גאול"י. ובא"ה שנים עודף, שהן ח' שנים ומחצ' יותר, שבו אז לאחוזתם אבותינו במצרים, ולשו' גאולי, משמ' שתי גאולות, כלו' גאולה אחרת של מלכות אדום תהיה כמו כן בתכלית שנת גאולי, יובל שיני של הק', ובא"ה שנים ומחצה יותר. ועוד זה לשו' המלאך, והיו לאותות ולמועדים [בראשית א'], שנים. האחד מועד צאתך ממצרי', והשיני מועד מועדים וחצי מועד, כמניין אותו מועד שייעד הקב"ה וכו', והיינו שנת גאולי באה כדפרי'. ועתה צא וחשוב מיצירת אדם שהיה המולד בוי"ד עד מתן תורה, היה אלפים ותמ"ח, ומ' של מדבר הרי תפ"ח, וי"ד שנים שכיבשו ושחילקו הרי אלפים ותק"ב, וכת' [ויקרא כ"ה] שש שנים תזרע שדך ואספת א"ת ותזמר כרמך וגו', וא"כ שנים שיש בהן זריעה ואסיפה וזמירה ובצירה הן נימנין למניין יובלו', יצא שנת המבול שהיה העולם שמם מכל אלה שאינו נמנה, וגם שנה ראשונה של אדם הראשון אינו בכלל, לפי שכל מעשה בראשית בקומתן נבראו [חולין ס' ע"א], ולא היה צריך לזרוע ולעבוד עבודת האדמה, לכן לא נמנה אותן בכלל שנות יובלות, אע"פ שהן נימנין בשנות עולם, למולדות ולעיבורים, בכלל שמיטה אינם, א"כ נשאר לך אלפים ות"ק שהן חמשים פעמים חמשי', שהוא יובל אחד של הק', והוא לנו חמשי' ואחד יובלות, כי הלכה כר' יהודה, דא' בערכי' [י"ב ע"ב], שנת חמשי' עולה לכאן ולכאן, כל זמן שלא קידשו ישר' יובלות דהיינו קודם ישיבת הארץ וה"ה לאחר חרבן בית ראשון. וכמו כן משכיבשו וחילקו עד תכלית אלפים ות"ק, שיהיו עתה שנת י"ז לפרט אלף הששי, שהיא שנת י"ח למניינינו שאנו מונין משנת לבהר"ד, שם יכלה עוד אלפים ות"ק שנים שהן חמשים ואחד יובלות לנו, ואליב' דר' יהודה, והי"ז שנים היתירים על ה' אלפים יש ליישב, לפי שהיו ישר' בשלום י"ז יובלות, כי תתל"ו שנים היו בארץ משהתחילו למנות יובלות עד שחרב הבית, וצא מהם ת"ת שנים, כמו י"ו יובלות נ' לכל יובל, ול"ו שנים, ור' יהודה מודה על כרחי', בזמן שהיו כל יושביה עליה שמנו נ' לכל יובל, ובנ"א של אחריו התחיל היובל, דר' יהודה לא פליג אקרא, דכת' ביחזקאל [מ'] בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחרי אשר הוכתה העיר אז היה יובל, כדאמ' במס' ערכי' [י"ב ע"א], איזהו שנה שראש השנה שלה בעשור לחדש, הוי אומ' זה יובל דכת' ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכ', ואז כלו י"ז יובלות מתכלית ירושה וישיבה, שאם הייתה מונה שנת חמשים לכאן ולכאן לא תמצא יובל י"ד לאחר שהוכתה העיר, ושם ניתוספו י"ז שנים יתירות על יובלים דר' יהודה, לכך נמשך חשבון של נ"א יובלות השניים עד י"ז לאלף הששי, דהוא י"ח למניין לבהר"ד. וזהו [דניאל ז'], וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה, ופר"ש בפס' קורא למועד מועדים לת"ף שנים משיצאו ממצרים עד בנין הבית מועד אחר, ות"י שנים שעמד מועד אחר סך תת"ץ וחצי אותו מועד גדול, שהם מועדים והן תת"ץ חציו תמ"ה תחבר על תת"ץ, זהו אלף ושל"ה. אבל לא פי' מתי יש להתחיל המניין, וכת' וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה, יש לפ' דמניין אותו שנים שכלו לחלוק את הארץ ולהיות כל אחד במקומו נפוץ בשדהו ובכרמו, ומכיר חלקו, ויד כמו מקום כדכ' [במדבר ב'] איש על ידו לדגליהם, [דברים ז'] ויד יהיה לך, ונפץ כמו וניפצתם על ים יפו, פי' אתיר קשרים שלהם ואפזרם על ים יפו, וכמו ואחר נפוצו משפחות הכנעני, שפירו' שנקבע כל אחד ואחד בחלקו ובעירו, וכדמסי' קרא, ויהי גבול הכנעני מצידון באכה גררה עד עזה וג' עד לשע, משמ' שהוא מתחים גבולם, כמו כן ככלות נפץ יד עם קדש כשתכלה החלוקה שיהיו כל אחד ואחד מכיר חלקו, שהוא שש שנים ומחצה אחרי חלוקת יהושע, שהרי חלוקת יהושע כלתה בניסן סוף אלפים ותק"ב, וחצי שנה שלא מנו יובלות ושמיטין, שהרי יהושע לא חילק לבתים ולגברים, כ"א לשבטים ולמשפחות כדמוכחי' קראי, והמשפחות חילקו ביניהם לבתים ולגברים, שש שנים ומחצה שאחר חלוקת יהושע עשו שמיטה ראשונה, כי אותה חצי שנה שלאחר חלוקת יהושע אינה בחשבון, שהרי לשמיטין וליובלות קים לן דמתשרי מנינן, וא"כ מאותו תשרי ואילך תכלית שש שנים עשו שמיטה הראשונה, וזהו ככלות נפץ יד עם קדש, ולא כשהתחילה לנפץ דהיינו בגמר חלוקת הבתים והגברים, וכן אנו צריכי' לומ' דהא כת' בשמיטין שדך לא תזרע כרמך לא תזמר, דבענן שלך שדך המבורר לך, אלמ' דלא היו יכולין למנות שמיטין ויובלות עד לאחר ירושה וישיבה, שהכיר כל אחד ואחד מקומו. וכן כת' וככלות נפץ יד עם קדש, וסך השבוע עולה אלפים ות"ק ושמונה שנה ומחצה כמניין שנת גאולי באה, נ' יובלות וח' שנים ומחצה, הוסף עליהם ככה ויכלה חשבון תכלית ה' אלפים וי"ז שנים, וזהו בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, בירושה ראשונה ושנייה שתהיה במהרה בימינו. מפי הר"ר יעקב מפרובינש שקיבל מאביו הר"ר מאיר והר"ר מאיר קבל מרבי' אליהו אביו מפריש והוא מרבו ורב מרב עד נביאים אחרונים, נכתבה אותה השיטה העליונה, אשר נמסר אתו בהר סיני תכלית כל אלה גבורות לדוד באחרית גבורותיו, לידע שמו של אותו המגלה את הקץ.
